<h1>סמ"ג עשין סימן צ"ה</h1>
<h2>דף יב:</h2>
אין משביעין שבועת היסת אלא על טענת ודאי אבל על הספק פטור (רמב"ם טוען ונטען פ"א ה"ז). מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם יש לך או אין לך קיימא לן כרב נחמן ורבי יוחנן שאומרים פטור בפרק קמא דכתובות (י"ב ב' ורש"י) והנתבע נשבע שבועת היסת שאינו יודע ונפטר. במה דברים אמורים כשאומר איני יודע אם הלויתני או שהפקדת אצלי מעולם אבל אם אמר הלויתני או הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך שנינו בפרק הגוזל (ב"ק קי"ח א') שהוא חייב לשלם. אבל אם אין לו תובע אלא הודה מעצמו הלויתני או הפקדת אצלי או אביך הפקיד אצלי ואיני יודע אם החזרתי אינו חייב לשלם, ואם בא לצאת ידי שמים חייב לשלם (ע"פ רמב"ם שם ה"ט וע"ש במ"מ).
<h2>דף יז:</h2>
אמר רב הונא (כתובות י"ז ב' וב"מ ל"ט א'), אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל, כיצד אכלה בפניו כשהוא קטן שנה אחת ושתים אחר שהגדיל וטען אתה מכרת לי או אתה נתת לי במתנה אין זה כלום עד שיאכל אותה שלש שנים רצופות אחר שהגדיל (רמב"ם טוען ונטען פי"ד ה"ז). ורש"י פירש בפרק המפקיד ובכתובות דאפילו אכלה שלש שנים אחר שהגדיל אין לו חזקה מאחר שתחילת ירידתו היתה בקטנותו כי לא היה יודע שהיא של אביו.
<h2>דף יח.</h2>
שנינו בפרק שבועת הדיינים (ל"ח ב') מנה לאבא בידך והלה אומר אין לך [בידי] אלא חמשים פטור מפני שהוא כמשיב אבידה. ומסיק שם רב בגמרא (מ"ב ב') דאם אמר יורש בריא לי בזה אמר רבי אליעזר בן יעקב ישבע כדרבה, ואומר שם שחולקין הוא ורבנן בדרבה דאמר מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע, פירוש היה לו לפוטרו במגו דכופר הכל או ניליף מהכא דלא אמרינן מגו (ב"מ ג' א' תד"ה מפני) ומסיק חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו. אע"פ שחזקה שאין אדם תובע אלא אם כן יש לו עליו יותר ברורה כדאמר באותו פרק (שבועות מ' ב') זהו באדם שכופר הכל אבל במודה במקצת הטענה מסתמא אותו מקצת יש לו ובאותו מקצת שיש לו אין שייך לומר אישתמוטי קמישתמיט כי אם על אותו מקצת שאין לו דסבר עד דהוו ליה זוזי ופרענא ליה אם כן טובה החזקה כאן דאין אדם מעיז [פניו]. וגם בפקדון שיש הרבה משניות בשבועות דמודה במקצת הטענה חייב וכופר הכל פטור כי ההיא דמנורה בת עשר ליטרין (מ"ג א') וההיא דעשרה גפנים טעונות מסרתי לך (מ"ב ב'), חזקה אין אדם מעיז פניו לכפור במה שחבירו מכיר בשקרו (כתובות י"ח א' תד"ה חזקה). ומסיק שם שלא תאמר הואיל ואינו מעיז פניו נאמינוהו באותו מקצת שכופר ולא ישבע (שם י"ח ב' תד"ה ובכולי) לכך הוא אומר ובכולי בעי דלודי [ליה] והא דלא אודי אישתמוטי קא משתמיט עד דהוו לי זוזי ופרענא ליה ואמר רחמנא רמי שבועה עליה כי היכי דלודי ליה בכוליה, רבי אליעזר בן יעקב סבר לא שנא בו ולא שנא בבנו אינו מעיז הלכך לאו משיב אבדה הוא ורבנן סברי בו אינו מעיז אבל בבנו מעיז ומעיז ומדלא מעיז משיב אבידה הוא. ומשמע מדרבנן נמי דכופר הכל פטור אפילו במקום שיכול להעיז (כתובות י"ח א' תד"ה מפני). ופוסק רבינו יעקב ורבינו משה (טוען ונטען פ"ד ה"ה) שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב שמשנתו קב ונקי וגם רב מעמיד סתם משנה בפרק שבועת הדיינים כמותו וגם סוגית התלמוד כן בדברי רבא (שבועות מ"ז א') (בסמוך) כאשר יתבאר [בסמוך], ואע"פ ששמואל מעמיד סתם משנה בדברים אחרים מכל מקום אמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי אינו חולק. ומה שרבי אליעזר בן יעקב אומר בדבריו פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו אע"פ שהיורש טוען בודאי מפני שחכמים חושבין אותו בטענת עצמו הואיל ויכול להעיז (שם מ"ב א'). גרסינן בפרק כל הנשבעין (מ"ז א') אמר רבא כוותיה דרבי אבא מסתברא דתני רבי אמי שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין היכי דמי אי דאמר ליה מנה לאבא ביד אביך ואמר לו חמשים אית ליה וחמשים לית ליה, פירוש (רש"י) ומיירי בטענת בריא דומיא דבין שניהם, מאי שנא איהו ומאי שנא אבוה, פירוש שסובר כרבי אליעזר בן יעקב שמחייבו שבועה בטענת בריא, אלא לאו דאמר ליה חמשין ידענא וחמשין לא ידענא משום דאבא כי האי גוונא חייב כמו שמפרש רבא עצמו בפרק השואל (ב"מ צ"ח א') מנה לי בידך והלה אומר חמשים איני יודע והשאר אני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם, ומכללה של זאת נאמרה שם לכך הוצרך פסוק לפטור יורשין (שם תד"ה דאמר).
<h2>דף מב.</h2>
הטוען על חבירו טענות הרבה אין משביעין אותו על כל טענה וטענה אלא שבועה אחת על הכל (רמב"ם טוען ונטען פ"א הי"ד). כל הטוען טענה על חבירו שאם הודה בה אינו חייב לשלם ממון אע"פ שכפר אין מחייבין אותו היסת ולא חרם סתם, כיצד אתה אמרת שתתן לי מנה לא היו דברים מעולם אין מחרימין על זה וכן כל כיוצא בדברים אלו (ע"פ רמב"ם שם הט"ו). אתה חבלת בי לא היו דברים מעולם הרי זה נשבע היסת שאע"פ שאינו משלם קנס על פי עצמו משלם שבת וריפוי על פי עצמו, אתה ביישתני לא היו דברים מעולם אם היו במקום שגובין בו קנסות הרי זה נשבע היסת שאילו הודה היה משלם בושת (רמב"ם שם הט"ז ע"ש ובמ"מ) בד"א שהמודה בקנס פטור כשהודה בדבר שהוא חייב עליו קנס כגון שאמר חבלתי בזה אבל אם אמר חבלתי בזה והביא עלי עדים כבר וחייבוני ליתן כך וכך בנזקו הרי זה חייב לשלם כדמשמע בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מ"ב א'), לפיכך אם טען הטוען שבית דין חייבו אותו לשלם לי מאה דינרין מפני שחבלת בי והוא אומר לא היו דברים מעולם הרי זה נשבע היסת וכן כל כיוצא בזה (ע"פ רמב"ם שם הי"ז).
<h2>דף נא.</h2>
שנינו בפרק שבועת הדיינים (שבועות מ"ב ב'—מ"ג א') טענו ענבים העומדים להיבצר ותבואה העומדת ליקצר והודה במקצתן וכפר במקצתן אם היו צריכין לקרקע הרי הן כקרקע לכל דבר ואין נשבעין עליהן אלא היסת אבל אם אין צריכין לקרקע הרי זה נשבע עליהן כשאר כל הטענות של מטלטלין שכל העומד ליבצר הרי הוא כבצור לענין כפירה והודאה (ע"פ רמב"ם טוען ונטען פ"ה ה"ד ע"ש) שהלכה כרבי מאיר שאומר כן לשם אע"ג דרבנן פליגי עליה משום דאמר בכתובות פרק נערה (נ' ב') דקאמר רב יוסף הבו לה מתמרי דעל בודיא אמר לו אביי אילו בעל חוב הוה כי האי גוונא מי הוה יהיב ליה מר אמר ליה דחזו לבודיא קאמינא סוף סוף כל העומד ליגזז כגזוז דמי ופירש שם רבינו חננאל דפשיטא ליה התם כרבי מאיר משום דפסקינן בפרק הכונס (ב"ק נ"ט ב') כרבי שמעון דאמר אכלה פירות גמורין משלמת פירות גמורין ואין שמין אותן אגב קרקע דכתלושין דמו (כתובות נ"א א' תד"ה סוף). הטוען לחבירו ואמר לו שני חדשים שכנת בחצרי ואתה חייב לי שכר שני חדשים והוא אומר לא שכנתי אלא חדש אחד הרי זה מודה במקצת ואם היה שכר החדש שכפר בו שתי כסף נשבע שאין הטענה בגוף הקרקע אלא בשכרה שהוא מטלטלין (רמב"ם שם ה"ה). הורו הגאונים שהאומר לחבירו שטר שיש לי בידך זכות יש לי בו וזה אומר איני מוציא שטרי כופין אותו להוציא, טען שאבד נשבע היסת (ע"פ רמב"ם שם הל' ז'—ח' ע"ש).
<h2>דף פה.</h2>
כל החשוד על השבועה אין משביעין אותו לא שבועה מן התורה ולא שבועה דרבנן ואפילו רצה התובע אין שומעין לו (ע"פ רמב"ם טוען ונטען פ"ב ה"א). שנינו בפרק כל הנשבעין (שבועות מ"ד ב'—מ"ה א' ורש"י) החשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא, שאין שם כפירת ממון ואינו רע כי אם לשמים ומקשה בגמרא (מ"ו ב') ונתני נמי שבועת ביטוי ומתרץ כי קתני שנשבע באותה שבועה שהנשבע הוא יודע שמשקר אבל שבועת ביטוי כגון אוכל ולא אוכל שיכול להיות שבשעה שנשבע שדעתו היה לקיים ואחר כך כפאו יצרו ועבר לא קתני, ופירש רש"י אינו חשוד בכך. (ופירשו) [אבל] הגאונים [פירשו] לא קתני לא מיירי אבל ודאי בשבועת ביטוי נפסל מדאמרינן בפרק הכותב (כתובות פ"ה א') ידענא בההיא איתתא דחשידא אשבועתא ופירשו בהלכות גדולות (ע"ש דף קט"ו ג') נשבעת ואינה מקיימת לפיכך אדם שעבר על חרמות שלנו הוא חשוד על השבועות (שבועות מ"ו ב' תד"ה אבל) וכן פסק רבינו יצחק. אין אדם נעשה חשוד על השבועה עד שיעידו עליו שעבר על העבירה שנפסל בה אבל בהודאה על פי עצמו לא (ע"פ רמב"ם שם ה"ג) וכל הפסול לעדות משום עבירה בין פסלנות של תורה כגון בעלי רבית ואוכלי נבילות וגזלנים (לשון רמב"ם שם ה"ב ע"ש) בין פסלנות של דבריהם כגון ששנינו שם (שבועות מ"ה א') היה אחד מהם משחק בקוביא ומלוה ברבית ואפילו באבק רבית דרבנן ומפריחי יונים וסוחרי שביעית אף בשביעית בזמן הזה דרבנן (ע"פ סנהדרין כ"ד ב' תד"ה ואלו) שכנגדו נשבע ונוטל.
<h2>דף קט.</h2>
שוב מעשה (ב"ב ל' ב') באחד שאמר לחבירו מה אתה עושה בקרקע שלי אמר ליה מפלוני קניתיה ואכלתיה שני חזקה אמר ליה פלוני גזלן הוא, והלוקח מגזלן אין לו חזקה (ע"פ תד"ה מפלניא) אמר ליה והלא יש לי עדים שבאתי אליך ונמלכתי בך ואמרת לי לך וקח, אמר לו מפני שנוח לי להוציאה ממך יותר מן הראשון, אמר רבא דינא קאמר ליה שאע"פ שחכמים אומרים איבד זכותו גבי העורר על השדה וחתום עליה בעד בפרק בתרא דכתובות (ק"ט א') זהו דווקא בחותם שעשה מעשה אבל על ידי דיבור בעלמא לא אבד זכותו. שוב מעשה (ב"ב שם) באחד שענה למערער שקנאה מפלוני ואכלה שני חזקה אמר ליה פלוני גזלן הוא א"ל והלא יש לי עדים שבאת אלי בלילה ואמרת לי לקנותה לצרכך אמר ליה ודאי אמרתי לקנותה שלא אצטרך לריב עמו על משפטי ופסק רבא שהדין עם התובע.
